כל כך הרבה תפקודים פיזיים ורגשיים אפשר לשפר בזחילה, שאין לתאר. או שבעצם יש.
זחילה 'מחדדת את המוח'. היא מאפשרת לנו לשכלל יכולות תנועה כמו ששום תנועה אחרת לא עושה.
התנועה של הזחילה מכילה בתוכה את המיקרוקוסמוס של כל התנועות האפשריות בגוף ובגב שלנו: התכרבלות ופשיטה, גלגולים ופיתולים, בננות וכפיפות צידיות.
הזחילה מניעה לנו את הגוף באופן המורכב ביותר האפשרי, באופן שמאפשר התקדמות במרחב במגוון ווריאציות.
הזחילה מפתחת לנו את המוח, ולא רק במישור התנועתי.
כשדר'. מרגרט מיד שאלה את משה פלדנקרייז (בשנות ה 50 של המאה הקודמת) למה הילידים של אחד האיים באוקיאנוס השקט לא יכולים לקפוץ על רגל אחת הוא ענה לה "כי הם לא זחלו מעולם" והוא צדק.
באותו האי זחילה פירושה היה לנוע כמו נחש. ואת זה האמהות הילידות לא איפשרו לתינוקות שלהם לעשות.
בספר 'טוד' עובר טוד מסע שיקום בן שנתיים שעיקרו זחילות מסוגים שונים. שכלול היכולת לזחול עבורו איפשרה לו לפתח את שיכלו באופן שהוציא אותו מפיגור עמוק.
הזחילה היא תפקוד רציני ביותר. רצוי מאד שלא לדלג עליו
כשבני בכור איתי-גורי התקשה בזחילה כתינוק, בנה לו אבא שלי, הנגר המוכשר, מנהרה ארוכה, מלאה בחלונות קטנים (כדי שלא יהיה לו מפחיד בפנים) וכל הצעצועים "הלכו לאיבוד" בתוכה.
תוך זמן קצר מאד למד איתי-גורי לזחול. זה היה ממש פלא. עם הזחילה השתפרו פעולות רבות שבהן נע בצורה לא סימטרית (כמו למשל עליה וירידה במדרגות)
תכירו את מרים אופיר
מרים נולדה עם פגם בהתפתחות המפרקים שגורם לגוף שלה להיות נוקשה במיוחד. היא למדה תחילה בקורס לעוף עם הגוף, ואז בבית הספר לחוגים, והשנה בקורס מורים לסופטנס – ובשיעור האחרון בקורס מורים לסופטנס היא דיווחה בהתרגשות 3 ימים) לקבוצה של הקורס שלראשונה בחייה היא מצליחה לזחול!
מרים סיפרה לנו שכילדה כשהילדים בני גילה ירדו אל הארץ וזחלו, תוך כדי משחק, היא לא היתה מסוגלת להשתתף במשחק.
ביום שלישי, מרים שלנו, ילדה גדולה בהחלט (מעל גיל 60), זחלה לראשונה בחייה. בחוויה שלה היא ממש עפה עם הגוף.
אין לתאר את ההתרגשות אצלנו בשיטת סופטנס. זה ארוע מכונן. להיות מסוגל לזחול משמעו שהגוף לומד לעבוד ברמה הגבוה ביותר, עם הסינכרון הטוב ביותר, ועם מפרקים שהולכים ומשתחררים מהנוקשות שלהם. באופן שהגוף של חלקנו לא מכיר או לא זוכר.
