טיפוח הכושר הגופני בעת כאב ומגבלה

החוכמה האמיתית

אדם שסובל מכאב עז בכתפו עלול לגלות לחרדתו אחרי שהרים את היד אל על בקושי רב – שהחזרת היד לצד הגוף עומדת להיות מלווה בכאב עז. רוב האנשים הנמצאים במצב כזה יורידו את היד בכל זאת במסלול הרגיל, לעיתים יעזרו ביד השניה ובעיקר יהדקו את לסתותיהם כשהם מאמינים שהפגינו גבורה וגם חוכמה כשלא וויתרו לעצמם ושלא היתה להם ברירה אחרת.

אדם חכם, קשוב לגופו, יצירתי בתנועותיו, המבין שתנועה מודעת בתוך טווח הכאב עלולה לגבות ממנו אחר כך מחירים קשים ושהשכיל לרכוש את הכלים המתאימים, יחפש בתושייה דרך חלופית להוריד את היד משם. יחפש וגם ימצא. 

רמז: הדרך הבטוחה להורדת היד אחרי שהורמה אל על היא דרך הגוף. בלי להנמיך את גובה המרפק כלל יניח אותו אדם כאוב אך חכם ובעל תושייה את כף ידו על ראשו ומשם ילטף דרכו מטה דרך הפנים, הצוואר, החזה ועד הבטן. 

מיותר כמעט לציין שרוב האנשים לא פועלים בצורה זו. מדוע?

את רובנו גידלו להאמין במומחים שאינם אנחנו. רופאים, מטפלים. רובנו לא ממהרים לקחת את האחריות על בריאותנו על עצמנו ומעדיפים להתמסר לידיו הטובות של מישהו אחר. במקרה זה מטפל מסור, שיציל אותנו מעצמנו שוב ושוב. התפקיד היחיד שנותר אצלנו, כך אנחנו חושבים בטעות, הוא להשלים עם העובדה שכך אנחנו  משארים תלויים בו לתמיד. בבוא העת, כשהכאב חוזר, אנחנו אכן נאלצים לחזור אליו.  לרוב ליותר מפעם אחת.

עד כמה שהדבר ישמע מוזר, בודדים האנשים שעוצרים ומבקשים ללמוד איך לטפל בעצמם. רוב האנשים פשוט מחכים למושיע שאינו הם. בהיעדר ידע מתאים הם הופכים להיות תלויים בו.

ללא תלות

אפשר גם אחרת. אפשר ללמוד איך לטפל בעצמנו. וגם כדאי. כי מי יהיה יותר זמין לנו כשנצטרך יותר מאשר אנחנו בעצמנו? 😊

כשנעים ברכות, ובהקשבה לגוף, כשלומדים לנוע מתוך חמלה – מפסיקים לקלקל עם הרגלי התנועה השוחקים והמעמיסים, לומדים להכיר את הגוף, את יכולותיו ומגבלותיו התנועתיות. לומדים מהן התנועות המקילות ויודעים לחזור אליהם שוב ושוב במידת הצורך. 

כשמתרגלים בדרך זו הכאבים פוחתים ואף נעלמים. בלי להפוך תלויים באף גורם חיצוני.